בלוג

ביקורת חיובית על הספר "נוער בבלגן"

ביקורת ספריםשם הספר: נוער בבלגן – קטינים עוברי חוק בישראל:דרכי מניעה, אכיפה ושיקוםעורכים: אורי תימור, סוזי בן ברוך ואתי אלישעהוצאת מגנס, ירושלים, 2015הסוקר: שרגא פישרמן  אודה, כאשר ראיתי לראשונה את כותרת הספר חשבתי שהמילה "בלגן" היא ראשיתיבות (סביר להניח באנגלית) של תיאוריה המסבירה את תופעת המתבגרים במצוקה(קשה לי לכתוב "מתבגרים עבריינים"). מה רבה הייתה הפתעתי כאשר קראתי ששם זהנבחר על פי כינוי שבחרו לעצמם המתבגרים, הם ולא אחרים. נדמה שאין זה מקרה...למרות העיסוק הנרחב בהתנהגויות חריגות שליליות של בני נוער לא פורסם זהשנים רבות ספר אקדמי עדכני העוסק במגוון של בעיות בתחום זה ובדרכים להתמודדעמן.הספר נוער בבלגן – קטינים עוברי חוק בישראל: דרכי מניעה, אכיפה ושיקום באלמלא חלל זה.המאמרים בספר מתמקדים בשלושה תחומים: בהסברת התנהגויות חריגותשליליות של בני נוער ובדרכים אפשריות להתמודד עמן, בתיאור פעילותן של מסגרותשונות המטפלות בבני נוער בעלי בעיות התנהגות קשות, וכן באספקטים נוספיםהקשורים בנוער עובר חוק.בתחום הראשון מוצעות כמה תיאוריות המספקות הסברים למִגוון של התנהגויותחריגות שליליות, כמו אלימות פיזית, עבריינות רכוש ושימוש התמכרותי בסמים.שלפיה התנהגות מודעת היא פועל ,(Timor, 2001) " אחת מהן היא "תיאוריית הבלגןיוצא של הנחיות שמקורן במרכז התודעתי האידאי של האדם. בלי מרכז כזה חסרהלאדם אוריינטציה להשקפת עולם ולהתנהגות. ככל שהמרכז התודעתי הזה פחותמגובש ומאורגן, וככל שהוא מכיל פחות צווים ערכיים חד-משמעיים, תהיה התנהגותושל הפרט פחות מכוּונת ויותר מקרית, מבולבלת ושלילית. במחקר שנערך בישראל, שבונבחנה מחוייבותם של עבריינים לערכים מרכזיים שונים בחברה (שם), נמצאשעבריינותם קשורה לאי קיומו של מרכז תודעתי מוסרי והתנהגותי בעולמם, אובניסוחם של חלק מהמשתתפים במחקר – ב"בלגן".המאמר הראשון בספר, "חיים בבלגן: התנהגות אנטי סוציאלית בגיל ההתבגרות"(אורי תימור, תהל אוזן ונתי רונאל), מבוסס על מחקר שנערך במתודה האיכותנית, שבויוצא לאור על ידי אגודת היועצים החינוכיים בישראל352 עורכים: אורי תמר, סוזי בן ברוך ואתי אלישע. הסוקר: שרגא פישרמןרואיינו שמונה מתבגרים בני שבע עשרה עד תשע עשרה, אשר תיארו את מהלך חייהםמאז עמדו על דעתם. הם סיפרו על הזנחה וחוסר פיקוח על התנהגותם, ואפילו עלעויינות ועל אלימות פיזית כלפיהם מצד הוריהם. בבית הספר, האמור להיות גורםמרכזי בחיברוּת של תלמידיו, חוו המשתתפים במחקר כשלונות בלימודים, תיוג שליליודחייה חברתית מצד תלמידים אחרים. הם לא זכו לדבריהם לתמיכה של ממש מצדהמורים ונשרו בהדרגה מבתי הספר. כל אלה הביאו אותם לרמה נמוכה של פיקוחעצמי ולהתנהגות אלימה עבריינית. התנהגותם הייתה תגובתית ובלתי מתוכננת, או,במילותיהם של המרואיינים – "התנהגות של בלגן". בהמשך, כשהגיעו לגיל ההתבגרות,התווספו לבעיותיהם הקודמות בעיות הקשורות לגיל זה, שחלקן מאפיינות גםמתבגרים נורמטיביים מרקע משפחתי וחברתי תקינים. המשתתפים לא יכלו לגבשלעצמם זהות אחדותית ועקיבה. הם נותרו בסטטוס של זהות בלתי-מגובשת ומבולבלת.הם תיארו התנהגות עצמית רצופת סתירות וחסרת עקביות, בין שהגיבו בתוקפנות כלפיהחברה שקיפחה אותם ותייגה אותם תיוג שלילי ובין שניסו לרַצות אותה. פעילותםהעבריינית הלכה והתעצמה והפכה תוך זמן קצר לפעילותם המרכזית.הבחירה בשם "בלגן" מתבססת על דברי המתבגרים, ומכאן שמה של התיאוריה.דומה שיש בבחירה הזאת מסר נוסף. רוב התיאוריות במדעי החברה מנסות להסבירתופעות דרך עיני המדען, בעוד שהבחירה בשם שביטאו המתבגרים עצמם מסמל בעינַישינוי שבא לידי ביטוי בדרך שהמתבגר רואה את עצמו. ולוואי שדרך זו תנחה גם אותנו,המחנכים והיועצים החינוכיים.תיאוריה שנייה היא "תיאוריית הריק הקיומי וההוויה השלילית" (אדד, ויגננסקיוחימי, 2014 ). על פי תיאוריה זו התנהגות אלימה וסוטה היא לעתים תכופות תוצר שלתחושת ריק, חוסר משמעות ו"יש קיומי" שלילי. כדי להימנע מן הריק הקיומי יש לטפחאת החינוך להתנהגות בגבולות מוגדרים, שיהוו לאדם מצפן התנהגותי, וזאת תוךהעצמת ה"אני" וחיזוק תחושת ה"יש", על מנת לסייע לפרט ליצור תכלית לחייוולהביאו לתובנה שאפשר להתמודד עם קשיים בדרכים חיוביות.המאמר האחרון בספר, "עבריינות במצבים של דעת מעומעמת" (אדד), מנתחאירועים אלימים קיצוניים שבהם היו מעורבים בני נוער בשנים האחרונות. הוא מוצאשמאפיין בולט של בני נוער אלה הוא הימצאות במצב של ריק קיומי. מצב של ריקקיומי יוצר באדם אי שקט וחיפוש תכנים ופעילויות שיבואו למלא את הריק. כך הואיכול להגיע להתנהגויות עברייניות למיניהן, להתמכרות לסמים ולאלכוהול, לאלימותולהרסנות. מה שמונע מראש ריק קיומי בקרב צעירים הוא הכנסתם למסגרת שלשגרות חיוביות בידי אחרים שהם משמעותיים להם (הורים, מורים, חברים),המשמשים להם מודלים ערכיים, אוהבים, תומכים ונחרטים במוחם, מעצימים אותםוהופכים לחלק אינטגרלי מהווייתם. אי לכך יש סבירות גבוהה שבחירתם בעתיד תהיהערכית וחיובית.,(Reckless, 1961; Hirschi, 1969) " תיאוריה שלישית היא "תיאוריית הפיקוחיםהמתייחסת לשלושת הפיקוחים על התנהגות הפרט: הפיקוח העצמי, הפיקוח החברתיוהפיקוח הפורמלי. ככל שיהיה פיקוח חיצוני יעיל על התנהגותו של אדם בתקופותיוצא לאור על ידי אגודת היועצים החינוכיים בישראלביקורת ספרים: נוער בבלגן – קטינים עוברי חוק בישראל: דרכי מניעה, אכיפה ושיקום 353שונות, כגון על ידי הורים, מורים ושוטרים, ובמקביל פיקוח חברתי יעיל מצד חבריוושכניו, וכן פיקוח עצמי שלו על התנהגותו בהתאם לנורמות המקובלות, כן ייטה אותואדם פחות לסטות מן הנורמות.המאמר התשיעי בספר, "פיקוח לקוי ואלימות" (אורי תימור), מבוסס על מחקראיכותני פנומנולוגי שבו השתתפו 20 תלמידים מכיתות י"א וי"ב מעשרה בתי ספרתיכוניים, שרמת האלימות המילולית בהם גבוהה ורמת האלימות הפיזית בינונית. עלפי דיווחי התלמידים שהשתתפו במחקר מסתבר שבבתי הספר שבהם הם לומדים ישמעט מאוד טיפוח מכוון של הפיקוח העצמי (לדוגמה, רק מרואיינת אחת ציינה בדבריהפגישה טיפולית של תלמידים בעלי בעיות התנהגות עם היועצת החינוכית). אין כמעטהתייחסות חברתית אקטיבית של חברת התלמידים להתנהגויות אלימות (היומשתתפים שהצדיקו אי התערבות בנימוקים כמו חשש שאם יתערבו בסכסוך מתוךכוונה ליַשבו, הם עצמם ייפגעו, או שהתערבותם רק תחמיר את הסכסוך). בהתייחסלפיקוח הפורמלי על ההתנהגות מציינים המרואיינים שפיקוח כזה קיים במידה רבהיותר משני הפיקוחים הקודמים: ברוב בתי הספר שבהם לומדים המרואיינים יש למשלתקנוני התנהגות, אלא שהדגש בתקנונים אלה הוא על ההופעה החיצונית. לא זכורותלהם תקנות בנושאי התנהגות בין-אישית, לרבות שימוש באלימות פיזית ומילולית;כמו כן לא ברורות להם הסנקציות על המפֵרים את התקנות, והוא הדין גם באכיפתהתקנות. במילים אחרות, בתי הספר שבהם הם לומדים מפעילים רק במידה מצומצמתאת הפיקוחים העומדים לרשותם כדי ליצור אקלים חינוכי וחברתי חיובי וכדי לחנךלהתנהגות נורמטיבית חיובית ובוגרת.תיאוריה רביעית היא תיאוריה ביולוגית/פסיכולוגית/חברתית, המסבירה אתהשימוש הנרחב בסמים ובאלכוהול, בעיקר בקרב בני נוער.המאמר השמיני בספר, "אלכוהול, סמים והתנהגויות סיכון בקרב בני נוער: היבטיםרפואיים ונפשיים" (פאולה רושקה ודני בודובסקי), דן בתופעה ההולכת ומתרחבת שלשתיית אלכוהול ושימוש בסמים בקרב בני נוער בישראל ובמדינות שונות בעולם.המאמר סוקר בקצרה את החומרים הפסיכו-אקטיביים העיקריים המצויים כיוםבשימוש הצעירים בישראל, תוך התמקדות בהשפעותיהם ובהשלכותיהם ההרסניות –בהיבט הנפשי-פסיכיאטרי, הרפואי וההתנהגותי-עברייני.קבוצה שנייה של מאמרים עוסקת בדרכי פעילותן של מסגרות שונות המטפלותבבני נוער בעלי בעיות התנהגותיות קשות.המאמר השני בספר, "שירות המבחן בישראל: התפתחויות בחקיקה ובדרכיההתערבות" (אתי אלישע ואפי ברוור), מתמקד בדרכי פעילותו ובתפקידיו השוניםוהמורכבים של שירות המבחן לנוער, המשמש כגוף סמכותי וטיפולי-שיקומי גם יחדוממונה על שיקום קטינים עוברי חוק בקהילה.המאמר השלישי בספר, "בין ענישה לשיקום: גישות ושיקולים משתנים ביחס לנוערעובר חוק בחקיקה ובהליך המשפטי בישראל ובעולם". (סוזי בן-ברוך, אברהם שיינפלדוהילה סיני), דן במדיניותם של המשטרה ושל בתי המשפט, המבוססת על תפיסותוחוקים משתנים ביחס לקטינים עוברי חוק בישראל ובמדינות שונות בעולם. המדיניותיוצא לאור על ידי אגודת היועצים החינוכיים בישראל354 עורכים: אורי תמר, סוזי בן ברוך ואתי אלישע. הסוקר: שרגא פישרמןמשקפת מעבר בין גישה מענישה לגישה שיקומית, תוך הצגת הרציונל התיאורטיהעומד בבסיס שתי הגישות המנוגדות-לכאורה הללו.המאמר הרביעי בספר, "ייצוג קטינים בהליך הפלילי" (גלית מבורך), סוקר אתתפקידה של הסנגוריה הציבורית בישראל, בפרט בייצוג קטינים, ובגישתו הייחודית שלבית המשפט לנוער, תוך התייחסות למצב הקיים בתחום זה במדינות אחרות בעולם.המאמר החמישי בספר, "טיפול מוסדי סמכותי/כופה למתבגרים עוברי חוק ובמצביסטייה חברתית" (ראובן יעקב), עוסק בטיפול המוסדי-סמכותי הכופה במתבגריםבסיכון ומתבגרים עוברי חוק, שאותו מספקת רשות חסות הנוער במשרד הרווחה.המאמר מציג את מודל הטיפול המוסדי הכופה במדינת ישראל, את הרציונל להפעלתהטיפול הסמכותי ואת תוכניות הטיפול הייחודיות שהוא מפעיל.המאמר השישי בספר, "השירות לשיקום נוער כחלופה לטיפול החוץ ביתי בנוער עברחוק" (ראובן יעקב ואפרת לינקובסקי), מציג את תהליך גיבושה של תפיסת ההתערבותשל עובדי השירות לשיקום נוער, תהליך המבוסס על מודל "פיתוח ידע ניתן להפעלה"(רוזנפלד).המאמר השביעי בספר, "תכנית היל"ה למניעת נשירה ממסגרת לימודית" (חנהחימי ויורם ביטון), עוסק בתוכנית היל"ה (השכלת יסוד לימודי והשלמה), שהיאתוכנית התערבות חינוכית ולימודית המופעלת על ידי משרד החינוך, באמצעותהיחידות לקידום נוער ברשויות המקומיות, עבור נוער נושר ממסגרת חינוכיתפורמלית. המאמר מציג את הנחות היסוד של תכנית זו, את מאפייני האוכלוסייההמטופלת במסגרתה ואת דרכי פעולתה, תוך בחינת יעילותן.המאמר האחד עשר בספר, "תקופת המאסר כהזדמנות לטיפול בנוער עבריין" (איליגולדברג), דן באפשרויות השיקום הקיימות עבור קטינים כלואים בבית הסוהר.המאמר מציג את התנאים שבהם יכול בית סוהר לנוער לשמש הזדמנות לנערים לעבורשינוי חיובי גם בתנאים הקשים יחסית השוררים בו, וזאת תוך פירוט מרכיבי הטיפולהיעילים הניתנים כיום לאוכלוסייה זו בכלא אופק, בית הסוהר היחידי לקטיניםבישראל.קבוצה שלישית של מאמרים עוסקת באספקטים שונים נוספים הקשורים לאפיוןולטיפול בנוער עובר חוק.המאמר העשירי בספר, "הסדרת הליכי צדק מאחה לנוער עובר חוק" (טלי גל), עוסקבהליכי הצדק המאחה, המופעלים על ידי שירות המבחן לנוער בישראל זה שני עשורים,כחלופה להליך הפלילי וכתוספת לו. המאמר דן בסוגיות שונות הקשורות להליכים אלו,תוך התייחסות לצורך בהסדרתם בחקיקה בישראל.המאמר השנים עשר בספר, "אירועי הטרור, האינתיפאדה ופשיעת בני הנוערבישראל" (רויטל סלע-שיוביץ), מציג ממצאי מחקר שבדק את השפעתן של תקופותהאינתיפאדה ופיגועי הטרור שאירעו בישראל על פשיעת הנוער היהודי (עבירות אלימותורכוש). ממצאי המחקר מראים, כי ככלל קיימים הבדלים מובהקים סטטיסטיתבשיעורי הפשיעה שנמצאו בקרב בנים ובנות, וכן בין התקופה שקדמה לפרוץהאינתיפאדה לזו שאחריה.יוצא לאור על ידי אגודת היועצים החינוכיים בישראלביקורת ספרים: נוער בבלגן – קטינים עוברי חוק בישראל: דרכי מניעה, אכיפה ושיקום 355המאמר השלושה עשר בספר, "ירי בבתי הספר – רצח תלמידים בידי תלמידים בבתיספר בארצות הברית: הסברים תיאורטיים ומאפיינים של הרוצחים" (ציפי סלע),מהווה חריג מסוים מנושאי הספר, משום שהוא עוסק בתופעה המאפיינת בעיקר אתארצות הברית אך לא התרחשה (ונקווה שגם לא תתרחש בעתיד) בישראל. המאמרסוקר את המאפיינים והגורמים השונים המקושרים עם תופעה זו על מנת לנסות להביןאת מורכבותה. עקב השיעור הגבוה של אלימות בבתי הספר בישראל, יש להיות מוּדעיםלסכנה ולנסות למנוע אותה באמצעות כמה אסטרטגיות המוצגות בסופו של מאמר זה.לכשעצמי, נהניתי במיוחד ממאמרו של פרופ' משה אדד. פרופ' אדד, חתן פרס ישראללקרימינולוגיה, פיתח תיאוריה ייחודית על שיפוט מוסרי והקשר שלה להתנהגותנורמטיבית. אחת ההשלכות של התיאוריה הזאת נסבה על מצבים של "ריק קיומי",שבמרכזו השעמום העלול להביא את המתבגרים להתנהגויות לא נורמטיביות. המסקנההנובעת מן הגישה היא שקיים צורך לעסוק במשמעות החיים כאמצעי סיוע למתבגריםלמלא אותו ריק. התפיסה ההומניסטית שבבסיס הגישה, כמוה כָּהשקפתה האופטימית,תואמת את אמונותַי ואת הזהות המקצועית שלי. תפיסה זו עשויה להאיר את התפקידהמרכזי של מערכת החינוך בכלל ושל היועצים החינוכיים בפרט ולהציב בפנינו מפתדרכים חינוכית.בהקדמה לספר כותב פרופ' שלמה גיורא שוהם: "ספר זה עשוי לתרום לא רקלקרימינולוגים, לחוקרים ולאנשי טיפול העובדים עם קטינים עוברי חוק, אלא גםלשופטים, למשפטנים, לסטודנטים שתחומי עיסוקיהם והתמחויותיהם משיקיםלנושאים המועלים בו. תרומתו להרחבה ולהעמקה של הידע האקדמאי והמחקריבנושא הטיפול והשיקום של נוער עובר חוק בישראל היא רבה מאוד".אם יוּתר לי, הייתי מרחיב את דבריו של פרופ' שוהם ומַפנה אל הספר הזה את כלחברינו היועצים החינוכיים. התיאוריה הרואה את הבלגן במרכז האידאי של הנערשבמצוקה מפנה זרקור למערכת החינוך, למחנכים, להורים וליועצים החינוכיים,וכאילו אומרת: "אני הייתי בצומת; איך לא ראיתי/שמעתי/קלטתי את הבלגן? איך לאהייתי שם בשבילו...?". או, בניסוח אחר: "מה עלינו לעשות היום על מנת לסייעלמתבגר בבלגן לצאת מהבלגן?"דומה שקשה למצוא ספר לסקירה המתאים יותר לגיליון מיוחד של "הייעוץהחינוכי" העוסק בצדק חברתי.יוצא לאור על ידי אגודת היועצים החינוכיים בישראל356 עורכים: אורי תמר, סוזי בן ברוך ואתי אלישע. הסוקר: שרגא פישרמן ביבליוגרפיהאדד, מ', ויגננסקי, א' וחימי, ח' ( 2014 ). האִיוּן כפתח חטאת רובץ: הסכנותהפוטנציאליות שבריק הקיומי, עבירות ועונשים בישראל: תיאוריה ויישום –.162-148 , צוהר לבית הסוהר, 16Hirschi, T. (1969) Causes of Delinquency. Berkeley: University of California Press.Reckless, W. (1961). The new theory of delinquency and crime. Federal Probation,25, 42-46.Timor, U. (2001). "Balagan": Delinquency as a result of the lack of a center ofnorms and consciousness. International Journal of Offender Therapy andComparative Criminology, 45, 730-748 .Edit Post Text

תקציר- עבריינות הנוער בישראל-מגמות ושינויים  -2020ראייה היסטורית ועכשווית.​

עבריינות נוער מהווה תופעה חברתית קשה המדאיגה מדינות רבות ובכללן ישראל (Spergel, 1995;Thomas & Hozler,2003; Greenwood, Model ,Rydell & Chiesa,1996). למרות המאמצים הרבים של סוכני הפקוח הפורמאליים והבלתי פורמאליים, ובירידה של 61% אחוז במספר התיקים שנפתחו  בעשר שנים בין 2008-2019: עדכון אחרון: 25.03.2018). פשיעת נוער משמעה      ביצוע מעשה אסור על פי חוק בידי קטינים בני 12 עד 18 , שיש בו  פוטנציאל לפגיעה באחרים (עבירות תקיפה, רצח, שוד, גניבה) או בעצמם (סמים, אלכוהול), ושהמחוקק קבע לצידו סנקציות חוקיות כלפי מבצע העבירה (בן ברוך,2002).נוער בסיכון- הגדרה (2006) בינמשרדית-וועדת שמידט:      ילדים ובני נוער החיים במצבים המסכנים אותם במשפחתם או בסביבתם  -הזנחה, התעללות, חיים בקהילה מסכנת או ניתוק ממסגרות נורמטיביות, אשר כתוצאה מהם נפגעת רווחתם והם אינם מסוגלים להשתלב בלימודים, בחברה, במשפחה, ולממש את הפוטנציאל האישי שלהם. (מתוך: דו"ח ועדת שמיד,"פתח דבר",עמ. 13, מרץ,2006). ילדים אלה עלולים להפוך לנוער בסכנה (מוכרים גם למשטרה) באם לא יגשר אצלם על הפערים הנ"ל.   בדומה למדינות אחרות, גם בישראל חלו ,במהלך השנים, שינויים בתפיסות התיאורטיות והערכיות, אשר השפיעו על דרכי ההתמודדות של גורמים פורמאליים עם עבריינות נוער, כולל שינויים במדיניות פתיחת תיקים לקטינים עוברי חוק, כפי שיפורט להלן. מדיניות פתיחת תיקים פליליים לקטינים עוברי חוקמדיניות פתיחת תיקים פליליים לקטינים החשודים בביצוע עבירות פליליות עברה שינויים, זאת בעקבות הנחת העבודה  של גורמי מקצוע שעבריינות של קטינים  הינה תוצאה של נסיבות שאם ניתן יהיה לשנותן בהצלחה, ייפתח בפני הקטין חלון הזדמנויות שישיבו למעגל החיים הנורמטיבי והחברה  תרוויח  אזרח שלא יהווה נטל עתידי עליה. למרות זאת, עם השנים הלכה והתרחבה חלקה של אוכלוסיית הקטינים בסכנה  מתוך סך כל העבריינים בישראל בשלושה אחוז (משנת 2008-2019) אך חלקם הכמותי ירד (יפורט בהמשך).המאה העשרים ואחת  התאפיינה בתמורות ובשינויים במגמות הפשיעה של בני הנוער ובמאפייניהם, אשר הובילו בתגובה לשינויים בדרכי הפיקוח וההתמודדות עם סוג פשיעה זה. במקביל, ההתפתחויות שחלו בתחום מדעי החברה, הובילו לבחינה ולהבנה טובים יותר בנוגע לגורמים להתפתחותן של התנהגויות סוטות, לצד  המאפיינים החברתיים והפסיכולוגיים הקשורים למבצעי העבירות (גבע, 2005 אדד,1989. אדד,2001). מדינות כדוגמת בריטניה וקנדה (המשרד לבטיחות הצבור,2009)  החלו בפיתוח תוכנית מערכתית אינטנסיבית המשנה את נתוני הפשיעה במדינתן. גם בישראל ,מאז 2001 ,משקיעה המדינה תקציב מוגדל בתוכניות לאומיות מערכתיות והוליסטיות  למניעת פשיעה, כדוגמת אס"א (2001) "עיר ללא אלימות"(2004) הרשות להתמודדות באלימות,סמים ,אלכוהול  (2020), יחידת מאור, מרכזי הגנה לילד  (מפורט  בתוכניות ופרוייקטים  בהמשך המאמר).את התוצאות  של מדיניות  פתיחת תיקים ניתן לראות במישויי המגמות המובעים  בנתונים הסטטיסטיים:  קטינים בפלילים בישראל – נתונים סטטיסטיים -שינוי במגמות הפשיעהנתוני הפשיעה של קטינים בישראל, מצביעים על התנודות והשינויים שחלו לאורך השנים בכמות  ובסוגי העבירות בהם הם מעורבים , שינויים המושפעים משינויים חברתיים, בטחוניים מדיניים,כלכליים וטכנולוגיים שהתרחשו במדינה מאז הקמתה. בחינה עדכנית של נתונים מהשנים האחרונות מראה, כי מאז 1987, שנת האנתיפאדה הראשונה ,חלה עליה מתמשכת בפשיעת הנוער בישראל, עליה שנבלמה  בשנת 2004. מאז שנת 2004 חלה ירידה של 46% בכמות תיקי הנוער. ירידה משמעותית מתמשכת ועקבית במספר התיקים הפליליים שנפתחו כנגד קטינים: שנת 2004- 40,456 תיקי-נוער, בשנת 2008- 35.251  תיקים,  בשנת 2010- 31.089 , בשנת 2017- 24,505  ובשנת 2019-  נפתחו  22,009  תיקי  נוער.   כמות מעצרי קטינים : בשנת  2004- 5108 מעצרים, 2008- 6582 מעצרים, בשנת 2010- 6094 מעצרים , ובשנת 2019-  4589  מעצרים.  ( ירידה של 25%  בתשע שנים אחרונות לעומת ירידה של  30%  מכמות התיקים בתקופה זו . כמו כן, ירידה של  10% במעצרי קטינים מאז שנת 2004  עד 2019 ,לעומת  ירידה של 46%  בכמות התיקים  בתקופה זו .נתון מענין המצביע על שינוי מדיניות מעצרי קטינים בשנים האחרונות  לצד צמצום עובדי הנוער במשטרה (מ-600 בשנת 2008 ל-350  בשנת 2019). באשר למספר המעורבים בתיקים הפליליים - לצד מגמת הירידה בכמות התיקים (העבירות), חלו תנודות  במספר המעורבים בתיקים: כמות  עברייני הנוער (תיקי פא בלבד) נעה מ: 11,327  עבריינים בשנת 2008 , ל -14,730  בשנת 2010, ל-     13,236 בשנת  2014   ל- 12.411  בשנת 2017,  ול-10,008 בשנת 2019). נתון מענין  כי :חלקם של העבריינים הקטינים מסך כל העבריינים בישראל עלה מ-8.4% (10,371 עבריינים) בשנת 2000  ל - 28,493 בשנת 2008, ל-24,550 בשנת 2010, ל-21,649 בשנת 2014, ל-19594 בשנת 2018   ו- ל-19,035  בשנת 2019 . חלקם של הקטינים  העבריינים מסך כל העבריינים בשנת 2019 עלה ל-11.4 אחוז.  עלייה של 3 אחוז מאז שנת 2000 אך מאז 20058 קיימת מגמת ירידה  בכמות השותפים לעבירה במקביל לירידה בכמות התיקים. באשר לעבריינים  הרצדביסטים- כמותם הולכת ויורדת עם השנים :  (6758 בשנת 2008 ועד ל 4099 בשנת 2019 ) .  התפתחות זו מצביעה על שינוי במגמת עבריינות הנוער, אשר בעבר היתה  "עבריינות של חברותא", קרי, בפחות עבירות שותפים יותר עבריינים. נתוח פנימי מעלה שבשנים אלה חלקם של העבריינים הקטינים היהודים והעולים ירד מעט, בעוד שחלקם של הקטינים העבריינים הלא יהודים בעבירות הכפיל עצמו (מ-4,283 בשנת 2000 ל-8,176 בשנת 2008. מגמה מתמשכת ומדאיגה.). טיפול מותנה (לשעבר אי תביעה) במבט על  כמות  ומגמת הטיפולים המותנים  - ניתן להצביע   על מגמה משמעותית המצביעה על מגמת רווחה  (ולא מודל הצדק-ההרתעתי) הולכת וגדלה מצד המשטרה ,זאת  לצד  פחות משתתפים בבצוע העבירות בטיפולים מותנים  (בעבירות הקלות בהן מסתפקת המשטרה באזהרה):בשנת  2008   נפתחו  9479  ט"מ (מהווים 27.6% מתוך 35,251  תיקים), בהם השתתפו:11,327 קטינים (נילונים).  מגמה   דומה הנמשכת  עד  2015  ואילו בארבעת השנים  האחרונות:בשנת 2016  נפתחו  6326 ט"מ  (27.6%   מתוך 22,947  תיקים)  בהם השתתפו  7435 נילונים.בשנת  2017 נפתחו  7346 ט"מ ( 29.9%   מתוך  24,505  תיקים)  בהם השתתפו 8322 נילונים.בשנת 2018  נפתחו   7599  ט"מ (32%     מתוך 23,623    תיקים) בהם השתתפו  8394  נילונים .בשנת 2019 נפתחו 8198  ט"מ  (37.2%     מתוך  22,009  תיקים)  בהם השתתפו  8555  נילונים. יותר ט"מ (טיפולים מותנים)  ולא תיקים פליליים   נפתחים  לבני 12-18  המעורבים בפשיעה קלה  כאשר כמות הנילונים קרובה לכמות התיקים. נתון מענין זהמצביע על כך  שכמות השותפים בעבירות קלות (טיפול מותנה) מתבצעת ,לרוב, על ידי נילון אחד בלבד.  מעבריינות של חברותא  בעבר, הפשיעה הקלה מצטמצמת  לעבריינות של יחידים.  מגמה מעניינת שתלך ותתעצם בזכות ובחסות הקורונה... בתיקי פ"א-   מגמה זו לא משתקפת בתיקים פליליים בהם כמות הרצדביסטים שומרת על יחסיותה: בשנת 2008-  ב-24,024   פ"א  השתתפו   16,814   קטינים.( 7210- קטינים מועדים).הווה אומר: בכשליש  מהתיקים השתתפו  יותר מנער אחד. כמו כן, בשנת 2019-  השתתפו  10008  קטינים ב- 13,308  תיקים. סה"כ  3300 עבריינים רצדביסטים.,גם כאן בכשליש מהתיקים מעורבים יותר מנער אחד. המשמעות היא שאמנם כמות התיקים  יורדת,   אך עדיין שומרת על  כמות העבריינים החוזרים,המועדים. חלקם בעבריינות  של קטינים שאינם בגיל האחריות הפלילית (מתחת לגיל 12): בשנת 2008 – השתתפו בפשיעה  1995  ילדים ,שאינם ברי אחריות פלילית , ואילו בשנת 2019- רק 542  ילדים . ירידה של  כ-75% ,יותר מהירידה בכמות התיקים  בין שנים אלה..נתון המצביע על ירידה  משמעותית בגיל המעורבים בעבירות בני 12 ומטה. בראייה הסטורית- כמות הטיפולים  עמדה על  1748  (מתוך 35251 תיקים) המהווים 4.5% מסך העבירות  באותה שנה,בשנת 2010- 4.3%,  בשנת 2012-  4.7%,   בשנת  2014- 3.7%,  בשנת 2016- 2.7%,  בשנת 2019- 2.3%.   מגמת ירידה יורדת משנה לשנה גם בסך הכל העבירות וגם באופן  יחסי  לכלל העבירות בכל שנה. (נתוני משטרת ישראל,מדור סטטיסטיקה). נערות עוברות חוק-         בישראל כבשאר מדינות העולם, עבריינות הנוער מאופיינת כמי שמבוצעת ברובה בידי בנים, אולם בשנים האחרונות מסתמן שינוי במגמה זו, המתבטא במעורבות הולכת וגדלה של בנות-קטינות בביצוע עבירות. בשנת 1998 חלקן של הקטינות בפשיעת הנוער  היה 2.4% ובשנת 2010 חלקן עלה ועמד על 8.4% מסך עבירות הנוער. כיום, בקרב היהודים-הבנים אחוז עוברי החוק (26.1% ממספר הקטינים עוברי החוק בישראל) גבוה מאחוז הבנות (12.6%  מסך הקטינים עוברי חוק בישראל), בעוד שבקרב בני נוער במגזר הלא יהודי, אחוז הבנים עוברי החוק (25.2% מסך הקטינים עוברי חוק בישראל) קרוב לזה של הבנות (20% מסך הקטינים עוברי חוק בישראל ) (נתוני הלמ"ס שנתון סטטיסטי לישראל 2009, לוח 11.10 2009). נתונים מעניינים אלה מצביעים על  שינוי במאפייני פשיעת הנוער בישראל אשר לצד הדרישה לשוויון מגדרי ,כצפוי,קיימת מגמה למעורבות יותר קטינות בעבירות. (אדלר,1975). קטינים עצורים ואסירים-   באשר למספר הקטינים העצורים והאסירים בישראל,  נמצא כי בין השנים 2002 - 2009 חל גידול של פי שניים במספר האסירים הקטינים (מ-40 ל-85), כאשר מספר הקטינים העצורים עד תום הליכים גדל פי שלושה (מ-52 ל-152) (שב"ס - שנתון סטטיסטי, 2009). מגמה זו מסבירה את מדיניות האכיפה האגרסיבית אשר הופעלה כנגד קטינים  רצדביסטים, כשהכוונה לאותם 28% מרשימת העבריינים הקטינים  המעורבים ב-68% מפשיעת הנוער בישראל (מחלקת הנוער במשטרת ישראל , 2006).עם השנים-כמות המעצרים בכלל ומעצרי קטינים בפרט, הולכת ויורדת  הן בשל  שינוי המדיניות בעקבות וועדות בדיקה ווועדת דורנר  (2018) והן בשל  צמצום כמות העבירות  עם השנים. כמות מעצרי קטינים בשנת 2008 עומדת על  5424 עצורים  ובשנת 2017 על 5324 עצורים. מה שמצביע על  המשך מגמה הרתעתית  בתיקים פליליים  למרות הצמצום  בכמותם. ואילו כמות האסירים  והעצוריםעד תום הליכים בכלא אופק עומדת על 60 אסירים  ועצורים  בעבירות קשות  לעומת 190 אסירים  ועצורים   כנ"ל בשנת 2008. לסיכום,         נתוני פשיעת הנוער בישראל משתנים לאורך השנים כאשר נכון לשנת 2020 ,לאור התוכניות הלאומיות  וחשיבות שיתופי הפעולה בין גורמי אכיפת החוק, חלה ירידה משמעותית בכמות העבירות בהן מעורבים קטינים  לצד עלייה  בכמות העבריינים הרצדביסטים הפועלים בחברותא .מגמה זו מושפעת, בין השאר, מעליית חשיבותה של קבוצת השווים על פני ההורים והמורים, בעיני הקטינים (בן ברוך, 2009). מגמה זו מקבלת תפנית בעבירות הקלות בהן פותחת משטרת ישראל טיפול מותנה (בעבר=אי תביעה) . מגמה המצביעה על  עלייה במודל הרווחה המועדף על מודל הצדק -ההרתעה. מה שעוד מענין הוא שבטיפול מותנה  משתתף נילון אחד  כמעט בכל טיפול. החברותא בעבירות קלות  התחלפה במעורב  בודד.   מגמה זו עשויה לקבל תפנית ב"זכות" הקורונה  הן בכמות העבריינים והן בסוגי העבירות  המצטמצמות  לשטח הבית ומתרחבות לשטח הרשתות החברתיות. לרשתות החברתיות השפעה הרת גורל בעידן הקורונה בו המשטרה עסוקה בתפקידי אכיפה על  עברייני הקורונה על חשבון הפשיעה המשתוללת ברשתות החברתיות ואו מעבר לדלת  הסגורה בחדר, למרות שמרבית ההורים שוהים בבית... עבריינות נוער בישראל – פרמטרים למדידהמשטרת ישראל קבעה שלושה פרמטרים למדידת פשיעת נוער: כמות העבירות (התיקים), אופי העבירות וחומרת העבירות המבוצעות על ידם. במבט הסטורי על עבריינות הנוער בישראל, ניתן להבחין בשינויים מהותיים שחלו בשלושת הפרמטרים הללו לאורך השנים (בן ברוך,1998).כמות העבירות. הנתונים משקפים רק עבירות אשר נחשפו על ידי משטרת ישראל ולא כוללים עבירות שלא נחשפו או שקורבנותיהן לא דיווחו על התרחשותן. עוד נמצא, כי כמות וסוגי העבירות המבוצעות בידי קטינים, מושפעים גם מהמצב החברתי,הכלכלי ,הבטחוני  והטכנולוגיה המתפתחת ו"מעודדת" פשיעה ברשתות החברתיות ובאמצעותן במדינת ישראל, כפי שיפורט להלן. בשנים 1948 עד 1965, תקופה שהתאפיינה בעלייה מאסיבית לישראל, 70% מהפשיעה בארץ בוצעה על ידי קטינים עולים בני עדות המזרח (בעיקר ממדינות צפון אפריקה), אשר סבלו ממחסור כלכלי ומחוסר שוויון מעמדי-חברתי (חסין, 1982).בשנים 1965 - 1976, חלה ירידה בפשיעת הנוער בישראל. ירידה זו מוסברת בשיפור במצב הכלכלי ובהשקעה של המדינה בחינוך ובשרותים חברתיים, שהביאה גם להעדפת תהליכי שיקום על פני ענישת קטינים עבריינים, להרחבת גיל הקטינות (מגיל 16 לגיל 18), ולהעלאת גיל האחריות הפלילית (מגיל  12 לגיל 13).בשנים 1976 עד 1980,  עם שינוי גיל הקטינות מ-16 ל-18 שנים, חלה עלייה במספר העבירות שבוצעו בידי קטינים בגילאים אלה, עלייה המוסברת באוזלת ידה של המשטרה בשל חוסר היערכות מוקדמת שלה להתמודדות נאותה מולם.בשנים 1980 עד 1987 חלה ירידה בפשיעת הנוער, ירידה המוסברת בפעילות אינטנסיבית ובתגבור תקנים לגופי האכיפה והחינוך מחד, לצד גישה סלחנית יותר של המשטרה המתבטאת באי פתיחת תיקים פליליים לקטינים עוברי חוק המעורבים בעבירות קלות (פתיחת "אי תביעה" המכונה ,מאז 2007 -טיפול מותנה, שאינו מופיע במרשם הפלילי אלא נגנז בתנאי שהקטין לא יבצע עבירה נוספת במהלך השנה לאחר עבירה זו).  בשנים 1987 עד 2004, מצביעים נתוני המשטרה  על מגמת עליה מתונה בפשיעת הנוער, בעיקר משנת 1994 ואילך. יש הרואים בכך את תוצאות השפעתה של העליה המאסיבית בשנים אלו ממדינות חבר העמים ומאתיופיה, עלייה שסבלה מחבלי קליטה קשים בשל פערים תרבותיים וחברתיים, לצד חסכים כלכליים.עם זאת יצוין, כי לצד  התאקלמות ושיפור כלכלי ,חוותה המדינה  מלחמות ומשברים לאומיים (מלחמת הסקאדים מעירק, 1991, אנתיפאדה 2000 ,מלחמת לבנון השניה, 2006, ההינתקות ב-2005) אשר הגבירו את הלכידות החברתית מחד, והובילו לירידה ברמת הפשיעה מאידך. כאמור,מאז שנת 2004 מצביעים הנתונים על מגמת ירידה בכמות העבירות (מ-40,456  ל-  29,600 בשנת 2010) לעומת עלייה בכמות העבריינים המשתתפים בהן.(מ-8.4% בשנת 2000 ל-11.1% בשנת 2010 , ו- 11.4%  בשנת 2019). (מדור סטטיסטיקה, משטרת ישראל,2019).מצביע על שינוי באופי העבירות של קטינים: יותר קטינים מבצעים פחות עבירות ויותר רצדביסטים מבצעים יותר עבירות.(כמוסבר לעיל). מה שמביא לעליה בחלק היחסי של עברינות קטינים בעוגת הפשיעה הכוללת.אופי העבירות. מאז קום המדינה ועד היום חלו שינויים בסוגים ובאופי העבירות המבוצעות על ידי בני נוער בישראל. שינוי עיקרי אחד מתייחס לירידה בדומיננטיות של עבירות רכוש, שבוצעו בעיקר על ידי בני נוער מהגרים במהלך העשורים הראשונים שלאחר קום המדינה, להן התווספו מגוון עבירות מתחום הסמים,אלימות, הונאה, מין, ועבירות מחשב, אשר קודם לכן לא נכללו במפת הפשיעה של בני הנוער בישראל.  העבירה המדאיגה ביותר הינה עבירת השיימינג  הפוגעת באיכות חייהם של קטינים רבים  ומבודדת אותם יותר  מהרגיל גם בשל בידוד הקורונה המאלץ הרחקה  להבטחת בריאותם. על עבירות נוספות המבוצעות באמצעות הרשתות החברתיות (אלימות, סמים, הונאה..)...עוד ימים יגידו. חומרת העבירות. בשנת 1999, בעקבות מעשי רצח של ארבעה קטינים שבוצעו בידי קטינים, קמה סערה ציבורית ותקשורתית גדולה שהגבירה את הדאגה הציבורית מפני עבריינות נוער, לצד האשמת המשטרה ומערכת החינוך באוזלת יד בכל הקשור להתמודדותה עם נוער עובר חוק. נתוני האלימות הקשים הצביעו על עליה בעוצמה ובחומרת העבירות המבוצעות על ידי בני נוער בישראל. האלימות הפכה לקשה וחמורה יותר, והשימוש בסמים ובאלכוהול הפכו לשכיחים יותר גם בקרב בני נוער משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות המכונים "בני טובים", שבעבר היו נחלתם של בני נוער ב"סיכון". גם המסגרת הבית ספרית, אשר אמורה להוות מקום מוגן ובטוח לילדים,  הפכה  למסגרת שיש להגן עליה מפני ההשפעות החברתיות והסביבתיות השליליות הרווחות בארץ כמו גם בשאר מדינות העולם, של היעדר ערכים ומתירנות ללא גבולות (בן ברוך, 2006). עם החשיפה לרשתות החברתיות, חלה  תפנית בסוג העבירות  ובכמותן. מה שמאלץ את המשטרה לחדור לרשתות החברתיות ולעקוב אחר פשיעה בחסות הרשתות  המהוות כלי נוסף לבצוע עבירות בחסות  המסך הבייתי. לסיכום, בשלושת הפרמטרים למדידת פשיעת נוער , תמונת המצב המדאיגה שאפיינה את שנות ה- 90 עד שנת 2004 אמנם הולכת ומתמתנת, אולם במקביל ישנם סימנים המעידים על שינוי אופי וסגנון העבירות העכשוויות, הנובעות בין השאר גם מהיחשפותם של קטינים לרשתות החברתיות והשלכותיו בעידן הגלובאלי (מדור סטטיסטיקה,משטרת ישראל,2019).עבירות רכוש מפנות מקומן  לעבירות באמצעות הרשתות החברתיות. קטינים עוברי חוק בישראל: מאפייני העבירות והעברייניםנתוני המשטרה מצביעים על כך שעם הגיל חלה עלייה בכמות העבירות המבוצעות בידי קטינים בישראל. נמצא כי 3%  מעבירות הנוער (פ"א) בוצעו על ידי קטינים  בני 12, 6% על ידי בני 13, 13% על ידי בני  14, 19% על ידי בני  15, 28% על ידי בני 16  ו-31% על ידי בני  17. קרי,  78% מהעבירות בוצעו בידי קטינים בני בני 15 עד 17. נתון מדאיג שבחלקו מוסבר בערך המוסף של האווירה הרווחת  בקרב נוער וצעירים בנוגע לשתיית אלכוהול ושימוש בסמים . תמונת מצב זו לא משתנה משמעותית עם השנים להוציא  קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית אשר מעורבותם בעבירות פליליות  ירדה מ- 1360 עבירות  בשנת 2010  ,ל-1252 בשנת 2012, ל-968 בשנת 2014, ל-620 בשנת 2016, ל-503 מקרים בשנת 2019. כמו כן, כמות הקטינים המעורבים בעבירות אלה ירדה  בהדרגה  מ-1560 בשנת 2010  ל- 542 בשנת 2019.  מגמה מבורכת זו מצביעה על השגחת יתר על ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית או שמא-  השיימינג , (שברובו נעשה על ידי ילד אחד -כי כמות הטיפולים קרובה לכמות הילדים המעורבים בהם)  ההולך ותופס תאוצה  בעידן הטכנולוגיה המתפתחת,"מספק" יותר מבצוע עבירות  על החוק.בדומה למצב הקיים בשאר מדינות המערב, גם בני הנוער בישראל מעורבים כמעט בכל סוגי העבירות בהן מעורבים בגירים: עבירות סמים, רכוש, רכב, אלימות לסוגיה, מין, מחשב ועוד. נתוני הפשיעה בקרב קטינים עוברי חוק מצביעים על דומיננטיות של עבירות האלימות, אשר,לאחר העליה המאסיבית מאז 1987  עד  2010, אזי, כמותן הולכת ופוחתת עם השנים בהדרגה אך עוצמת האלימות בעבירות החמורות-עולה (ראה פירוט נתונים בהמשך). לאחריהן עבירות רכוש-אשר כמותן  הולכת ופוחתת עם השנים (ראה מטה). ואחריהן עבירות  הסמים המצויות במגמת עליה בעשור האחרון  (2010-2019),ראה נתונים מטה. אחר כך מצטרפות עבירות אחרות ברוח הזמן: עבירות מחשב,באמצעות מחשב,מרמה,הונאה, ועבירות אחרות (נתוני מדור סטטיסטיקה 2019,משטרת ישראל).דרכי התמודדות בעבריינות נוער- גישות,מדיניות,חקיקה  ומודלי עבודה במשך שנים רבות דנים חוקרים ומומחים בעולם בעבריינות הנוער ובדרכים הראויות  להתמודדות עימה. כיום ההבנה היא שהתנהגות עבריינית מושפעת ממגוון גורמים ומכאן שגם ההסברים לקוחים משדות מחקר שונים: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, קרימינולוגיה וביולוגיה (למשל, מוס, 1988; פרויד, 1978; אריקסון, 1987). בהתאמה לכך, במהלך השנים חלו שינויים בדרכי ההתמודדות של המדינות השונות עם עבריינות נוער, על בסיסן פותחו תוכניות שונות ומגוונות, כפי שיפורט להלן.  נראה כי ההתמודדות של מדינת ישראל עם עבריינות נוער, מושפעת גם מתמונת המצב הנקודתית: ככל שגוברת הפשיעה, ישנה העדפה למודל הצדק (הגשת תיקי נוער לתביעה) וככל שישנה רגיעה בתחום זה, ישנה העדפה למודל הרווחה המתבטא בפתיחת "טיפול" או טיפול מותנה (מה שהיה אי תביעה) ,על פני תיק פלילי, והסתפקות באזהרה וסגירת התיק.לסיכום, בשנת 1998 בעקבות העלייה ברף הפשיעה בקרב קטינים ,עליה שגרמה לבהלה ציבורית ותקשורתית ואילצה גורמים ממשלתיים רלבנטיים למצוא פתרונות הולמים, החליט שר החנוך דאז, יצחק הלוי, על הקמת וועדת ווילנאי(1998-1999) – וועדה צבורית לצמצום האלימות בקרב ילדים ונוער. בשנה זו הצהירה גם המשטרה על שילוב כוחות ושימת דגש להתמודדות עם עבריינות נוער, במטרה לצמצמה.  את מקומה של העשייה האינדיווידואלית של כל סוכן פקוח בנפרד ,החלו להחליף פתרונות מערכתיים והוליסטיים של  הגופים השונים העוסקים עם בני נוער, כפי שיפורט להלן (בן ברוך, תוכנית א"סא,2001). ומיד אחריה  צצו תוכניות נוספות על בסיס ניצול מקסימאלי של השותפויות  בין כל הגורמים העוסקים בתחום. (וועדת שמידט,נוער בסיכון-2007), תוכנית אס"א-אלימות,סמים ואלכוהול ,2020 (במקום "עיר ללא אלימות"-2004)  , יחידת מאור-מוקד 105 (2016).במשרד לבטחון הפנים  אשר הפכה לתוכנית אלימות,סמים ואלכוהול, במשרד  לחיזוק קהילתי(2020).   על  פרוייקטים  ומודלי עבודה משותפים מוצלחים אשר,לאחר שלב הפייוט ומחקר הערכה מלווה-  רובם  הוכנסו לחקיקה:  מוזמנים  להכנס  לאתר :  https://suzybenbaruch.com/      עברינות נוער ובטחון לאומי            ​ 

מקרי התעללות  בגני הילדים בארץ - חייבים לפעול מיד !מאת סוזי בן ברוך​

בשנים האחרונות מתגלים בארץ מקרים רבים של התעללות במסגרות חינוכיות, בין אם על ידי מטפלות שלא יכולות לשאת יותר את  המתרחש לעיניהן בגן ומרחמות על הילדים , על אף שחשיפתן את המקרים תעלה להן במקום עבודתן, ובין על ידי הורים  אשר חשו בשינוי משמעותי בהתנהגות ותגובות ילדיהם.בשבועיים האחרונים נחרדנו נוכח עוד ועוד סרטונים המצביעים על התעללות  בעוללים ששפתם עדיין לא יכולה להביע את הזוועה.בשנת  2015-  התגלה מקרה בגן ילדים בנתניה בו הגננות היו נוהגות באלימות מילולית ופיזית כלפי הילדים, לא היו קוראות בשמם הפרטי ומענישות בחומרהבשנת 2016 - הוגש כתב אישום נגד גננות בגן ילדים בחולון, בו הגננות נהגו למשוך לילדים בשיער, נהגו באלימות פיזית קשה- ההורים התלוננו  בעקבות חבלות והתנהגותם השונה של הילדים.בשנה זו  גם   בקריית גת, נעצרה גננת בגין התעללות מילולית ופיזית בילדי הגן בני השנה עד חמש.ב  - 2017 - התלוננה סייעת בצפון הארץ על התנהגות הגננת שנהגה באופן לא מוסרי כלפי ילדי הגן. משפטית- בשנת 1991 אשררה מדינת ישראל את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. אמנה זו מהווה מסמך משפטי בינלאומי מחייב לזכויות הילד. סעיף 19 לאמנה מציין ש: "זכותם של ילדים להגנה מפני אלימות, פגיעה וניצול, זכותם להליך משפטי הוגן, זכותם לחופש ביטוי". בהתאם  לסעיף זה, נחקק תיקון מספר 26 לחוק העונשין- " חוק הגנה על קטינים וחסרי ישע". סעיף זה הוא מהותי לאלו שאין ביכולתם להגן על עצמם. על פי סעיף זה, אדם הפוגע בקטין או חסר ישע  וגורם לו חבלה של ממש, דינו 5 שנות מאסר. במידה והתוקף הינו מי שאחראי על הקטין או חסר הישע- דינו 7 שנות מאסר.במצב המתואר,  יש  ליישם במיידי את חוק המצלמות בגנים ללא דיחוי. לא מדובר בעלות  שלא ניתן לעמוד בה. היא מחוייבת המציאות נוכח תמונת המצב העכשווית בה אימהות יהודיות מתעללות  בעוללים. המשולש הקונפליקטואלי: הזכות לפרטיות , הזכות לחיים ובטחון ו-טובת הילדהזכות לפרטיות - זכותו של אדם למרחב פרטי וירטואלי או פיזי הנתון לשליטתו, על בסיס ההכרה שישנם תחומים בחייו אשר אינם אמורים להיות ברשות הרבים ללא הסכמתו המפורשת. מנגד:הזכות לחיים ובטחון - הקובעת כי לכל אדם יש זכות להגנה מפני פגיעה גופנית או התעללות נפשית. חובת המדינה לשמור על ביטחונם האישי של תושבים.טובת הילד-  עומדת איתן מול שניהם  - בדיונים משפטיים בנושאים כגון : חוק חינוך חובה, תזונה הורות, בריאות .. -טובת הילד תעמוד מעבר לכל השיקולים  שיועלו. בעידן ה-121, שוהה הילד שעות רבות מאד ,במהלך היום, במסגרות חינוכיות-כך , שבניגוד למאות הקודמות,  השפעת ההורים איננה בלבדית. לגננת יש השפעה רבה על התפתחותו  ורווחתו של כל ילד וילדה בגן.  על הגננת ליצור סביבה בטוחה בגן, סביבה המאפשרת לתינוק לחקור את סביבתו תוך כדי פיתוח עצמאות מבלי שיחוש מאוים בסביבתו. לטיב הטיפול בשנותיהם הראשונות של הילדים יש השפעה מכרעת על התפתחותם השכלית, הרגשית והחברתית, על השתלבותם והצלחתם במסגרות חינוכיות בגיל הילדות וההתבגרות ועל גיבוש דמותם כמבוגרים. טיפול לא מספק, עלול להעלות את הסיכון לתופעות של היפראקטיביות, קשיי קשב וריכוז ואלימות. סגנון ההתקשרות של הילד בגיל צעיר, ישפיע על ההתקשרויות אותן ייצור בחייו הבוגרים:ידוע  לנו על  שלושה דפוסי התקשרות: (אינסוורת' (Bretherton, 1992): התקשרות בטוחה: התינוק בטוח  שתמיד יש שם מישהו בשבילו- בשעת מצוקה, האם רגישה לילד, מכילה ואוהבת  וכאשר יחווה מצוקה ,היא תגיב ותעזור לו. מתוך בטחון זה יכול לצמוח תינוק החוקר את סביבתו שלו ללא חשש.התקשרות חרדה: התינוק אינו בטוח כי בשעת מצוקה ההורה יגיב למצוקתו, מה שעלול ליצור תחושת חוסר ודאות וחשיפה לחרדת נטישה. תינוק כזה יפתח תלות בהורה וירגיש פחות בטוח לחקור את העולם שסביבו.התקשרות נמנעת: לתינוק אין  כלל  בטחון בהורה. במצב מצוקה-הוא מצפה לדחייה כי בעבר  כבר חווה דחיות חוזרות מהוריו. התקשרויות בטוחות יכולות להשפיע על היחסים החברתיים שיש לילדים עם בני גילם בגן. (רוזנטל, גת, וצור, 2009) . כאשר הילד נמצא במסגרת לא איכותית, הדבר עלול לפגוע גם בהתקשרויות אחרות של הילד ואף בהתפתחותו הכללית כאשר המסגרת החינוכית בה נמצא הילד איכותית, שהותו בה מגיל צעיר יכולה  לתרום להתפתחותה של ההתקשרות הבטוחה. (רוזנטל, גת, וצור, 2009).   החשיבות במסגרת איכותית חשובה מאד גם ביכולת היותה  "חוויה מתקנת", רגשית וחברתית, לילדים  אשר בביתם חווים התקשרויות לא בטוחות עם האם. פועל יוצא מכך הואשעולה החשיבות בפיקוח ובקרה על מסגרות אלו, על מנת להבטיח, שהילדים יקבלו את היחס הראוי ביותר, המגן ביותר והמטפח ביותר למען התפתחותם התקינה ועתידם הבוגר. בתקופה האחרונה עדים אנו למקרים רבים של התעללות בעוללים וילדים  במסגרות חינוכיות. אותות המצוקה של הילדים, ,אשר לעיתים עוד לא וורבאליים, מתבטאות בסימני חרדה גדולה מללכת לגן, התנהגויות אפתיות, רגרסיה התנהגותית. כשההורה מנסה להתחקות אחר המקור לשינוי ההתנהגותי  של ילדו, הוא  יפנה לגננת   כמקור ממנו ניתן ללמוד על אירוע שגרם לכך.  ייתכן והגננת תכחיש, והאמת הקשה תידחה עד שההורה יחליט לעשות מעשה, או שאכן, התנהגות הילד אכן, נובעת ממקור אחר...(פגיעה בתוך הבית). מנסיונם של אירועים  שנחשפו בתקשורת, עולה שתהליך חשיפת האמת  ארוך ומייגע , אלא אם כן, הוצבו שם מצלמות מתעדות  אשר יכולות להצביע גם על כך שהמקור איננו בגן. המצלמה יכולה  לקצר תהליכים  ככלי מהיר  לשקף תמונת המצב  בגן. לאחר שביולי 2020, הודיעה הממשלה על דחייתו של  יישום החוק להתקנת מצלמות בגני הילדים...אך, השבוע,  עם  חשיפתם של  האירועים האחרונים , המצביעים על תופעה מדאיגה ביותר,אכן, הכנסת שמה לה נושא זה על השלחן. בתקווה שזה יקרה  במיידי  לצד הגברת  הפקוח  באופן משמעותי , העלאת משכורתן של הסייעות  והעשרת השכלתן. מצלמות בלבד לא תספקנה לתת מענה הולם. זה כמו זריקות קטהפפטיל למכורים, ללא פסיכולוג צמוד...  רשימת מקורות Bretherton, I. (1992). The origins of attachment theory: John Bowlby and Mary Ainsworth. Developmental Psychology, 28(5), pp. 759-775. הולר ר' וגל ג' (2011). סבסוד מסגרות לגיל הרך: ישראל בפרספקטיבה בינלאומית משווה. ביטחון סוציאלי (87) , 37-63. מילבאואר ו', וקוליק ל' (2010). משפחות עובדות: הורים בשוק העבודה בישראל: היבטים חברתיים, כלכליים ומשפטיים. ראשון לציון: פלס פריש י' (2012). הגננת- כמנהלת גן וכמנהיגה חינוכית. חיפה: שאנן- המכללה האקדמית הדתית לחינוך. רוזנטל מ', גת ל', צור ח' (2009). לא נולדים אלימים-עולמם הרגשי והחברתי של ילדים קטנים[ גרסת כותר] אוחזר מתוך .  הנתונים נלקחו מסיקורי עיתונות שונים על המקרים. במקרים אלו, נפתחו תיקים במשטרה ואף הוגשו כתבי אישום. לא נמסר פירוט המשך לגבי אותם מקרים. מתוך ישיבה בכנסת בנושא הפיקוח על מסגרות יום לפעוטות. חלק א'- מאפייני המסגרות הפרטיות לגיל הרך וההיתרים הנדרשים מהם.(2011) המידע מסופק על ידי מרכז המחקר והמידע. Edit Post Text

דיעה : תדמית משטרת ישראל  - מציאות או תוצאה של גורמים אינטרסנטיים???                                  בין אתיקה לתדמית/  סוזי בן ברוך​

תדמיתה של המשטרה בעיתות משבר מבליטה את יכולותיה המבצעיות והראויות לציון  ואת אנשיה  המשקיעים  ימים כלילות  מתוך תחושת שליחות ואהבת המקצוע. בשנה האחרונה משקיעה המשטרה  בתפקידים הלא קלאסיים של עבודת השיטור  ועל כך משלמת מחיר."לא לימדו אותנו לפנות לאזרח לשים מסיכות על הפנים, לא לימדו אותנו להתמודד בנגיף בלתי נראה ,רבים מאיתנו חלו בקרונה  והתחושה היא שלצבור לא אכפת.הפכנו לשק חבטות  בעל כורחינו. בין הפגנה אחת לשנייה ובין דרישותינו לשמור על בריאות הצבור, אנו  מרגישים שאיבדנו את זה,לעיתים,האזרח מתייחס אלינו כאל אויב העם, ...זו לא עבודת משטרה שאנו הכרנו ולמדנו להתמודד עימה. העם במשבר ומפנה את כעסו למשטרה וכל זה בקונסטלציה פוליטית  מורכבת...שום דבר כאן לא מקרי...חבל, כל כך אהבתי להיות שוטר קלאסי....." תוכניות החדשות פותחות  באירועים  לא מחמיאים לעבודת המשטרה, ברקע, קולות על תפקוד המפכ"ל הקודם, ועל פרקליט המדינה הקודם ,כאילו אין קורונה. האיום העכשווי ממשיך להדהד  אבל קולו נטמע בין העכשיו הדחוף לאירועי האתמול  שתופסים כותרות. הבלבול לא מקרי.  המנהיגות משרכת דרכיה לא בהצלחה  יתרה. הצבור עייף מנד נד לא ברור . חלק מהמנהיגים קוראים שלא להישמע להוראות...משמעות נוראה לעתידינו. זה על רקע תהיות נוספות: דומה, שעל רקע הצלחתה של המשטרה בשנים האחרונות במלחמה בפשיעה, ובמיוחד בארגוני הפשע, על רקע היערכותה  המוצלחת בשלוש מערכות בחירות  מורכבות מאד...צפוי היה, שהציבור יעריך את עבודתה. לצערינו, הערכתו את משטרת-ישראל אינה עולה בקנה אחד עם תוצאות פעילותה. האם הסיבות נעוצות במשטרה פנימה - שחיקה בעבודה, הערכה עצמית נמוכה של השוטר ומחויבותו הארגונית, או זהו תוצר לוואי של גורמים מחוץ למשטרה, לכללי האתיקה הקפדניים, שלהם הוא נדרש לציית? ואולי הן קשורות לפרטים או לקבוצות אינטרסנטיות, בעלי עניין במשטרה חלשה? או  אולי בתוכנית רייטינג  גבוהה  דווקא בעת הזו:  "המנאייכ"???או שמא זוהי תוצאה של השילוב של כל הגורמים יחדיו?  "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... צדק צדק תרדוף למען תחיה". הדגשתה הכפולה של המילה צדק, מביעה את חשיבותה של האתיקה בשיטור, שכן מהשוטר נדרש צדק כפול ומכופל. הציבור קבע רף גבוה מאוד לציפיותיו מהתנהגות השוטר, רף שכל חריגה ממנו, קטנה שבקטנות, מועצמת עד כדי פגיעה של יחיד כזה ביחידתו, במשטרה בכללה ובתדמיתה בציבור הישראלי.השוטר משתייך לקבוצת המקצועות, שבהם קיימים כללי מוסר קפדניים, ונדרשת רמת מורכבות גבוהה מאוד של אתיקה מקצועית מפותחת ומחייבת. למקצועות אלה אפיונים משותפים, ביניהם הסמכויות הרבות המוענקות לעובדים עפ"י חוק, טווח רחב בשיקול דעתם וטיפולם באנשים הנמצאים במצוקה. בנוסף, הם נהנים מחסינות, ולא קל לתבוע אותם כאשר הם טועים או גורמים נזקים. זאת ועוד -  בעבודתם יש סיכוי רב להפקת טובות הנאה ולניצול מעמדם לרעה.התדמית הציבורית של המשטרה משתקפת בהתנהגותו של החריג שבשוטרים, ולא דרך המשקפיים של מבחן התוצאה - ההצלחות הרבות והראויות לשבח של השוטרים.ייצוג ראוי שחיקה היא תופעה, המוכרת בעיקר בקרב בעלי מקצועות, המעניקים שירות לאזרח, ולה היבטים פסיכולוגים, התנהגותיים ופיזיים. להבדיל משביעות רצון, המבטאת את עמדתו של העובד כלפי העבודה, מחויבות ארגונית מבטאת את עמדתו של העובד כלפי הארגון, היא אינה חייבת להיות קשורה לשביעות רצון מהעבודה וניתנת לשינוי. לכן, כדאי להתמקד בה, לטפחה ולשפרה על מנת לסייע להצלחת הארגון. נמצא, ששביעות רצון (עמדה כלפי העבודה) משפיעה על מחויבות רגשית (עמדה כלפי הארגון), ושתיהן יחד משפיעות על ההתנהגות האזרחית של העובדים. מחויבותו הארגונית של השוטר, ובעיקר מחויבותו הרגשית למקום עבודתו, נחשבות לאחד הגורמים הדומיננטיים, המשפיעים על התנהגותו, ומשליכים על תדמית המשטרה בעיני הציבור. שוטר המחויב לארגון -ייצגו נאמנה, וינהג כפי שמצפה ממנו הציבור. בכך יתרום להעלאת תדמיתה של המשטרה. ערעור המעמדלקבוצות אינטרסנטיות מסוימות יש עניין בערעור מעמדה של המשטרה כחלק מהממסד, וצביעתה בצבעים, שיגרמו לזילותה. זאת, בשל היותה חושפת עבריינים  ופוגעת במעמדם וברצונם לפעול ללא הפרעת המשטרה. כך גם לגבי פרטים מסוימים, בעלי השפעה רבה, השמים להם את זילות מעמד המשטרה כמטרה, לא תמיד נסתרת.בחברה רב-תרבותית כמו החברה בישראל, המתנהלת במדינה, שמצבה הבטחוני אינו יציב, תפקיד המשטרה מגוון, רגיש מאוד ובעיקר - דורש מיומנויות וגמישות תרבותית. השוטר נדרש לתמרן, על מנת ליישם את יעדיו או את המשתמע מהם.נזכור ש טעות של אחד אינה משליכה על הכלל....הציבור לא תמיד יודע ומבין מהו תפקידו של השוטר, ובכל בעיה, גם אם מדובר באדם תשוש שהתמוטט ברחוב, או באש שפרצה ומסכנת חיי אדם, הוא נוטה להתקשר מיד למשטרה, במקום למד"א או למכבי אש.במקרה זה, המענה של המוקדן מעבר לקו, יקבע את תדמית המשטרה....                           אז, מומלץ מאד:  בואו נקפיד לשמור עליהם שישמרו עלינו.... Edit Post Text

...
...