תקציר- עבריינות הנוער בישראל-מגמות ושינויים  -2020

ראייה היסטורית ועכשווית.

עבריינות נוער מהווה תופעה חברתית קשה המדאיגה מדינות רבות ובכללן ישראל (Spergel, 1995;Thomas & Hozler,2003; Greenwood, Model ,Rydell & Chiesa,1996). למרות המאמצים הרבים של סוכני הפקוח הפורמאליים והבלתי פורמאליים, ובירידה של 61% אחוז במספר התיקים שנפתחו  בעשר שנים בין 2008-2019: עדכון אחרון: 25.03.2018).

 

פשיעת נוער משמעה      ביצוע מעשה אסור על פי חוק בידי קטינים בני 12 עד 18 , שיש בו  פוטנציאל לפגיעה באחרים (עבירות תקיפה, רצח, שוד, גניבה) או בעצמם (סמים, אלכוהול), ושהמחוקק קבע לצידו סנקציות חוקיות כלפי מבצע העבירה (בן ברוך,2002).

נוער בסיכון- הגדרה (2006) בינמשרדית-וועדת שמידט:      ילדים ובני נוער החיים במצבים המסכנים אותם במשפחתם או בסביבתם  -הזנחה, התעללות, חיים בקהילה מסכנת או ניתוק ממסגרות נורמטיביות, אשר כתוצאה מהם נפגעת רווחתם והם אינם מסוגלים להשתלב בלימודים, בחברה, במשפחה, ולממש את הפוטנציאל האישי שלהם. (מתוך: דו"ח ועדת שמיד,"פתח דבר",עמ. 13, מרץ,2006). ילדים אלה עלולים להפוך לנוער בסכנה (מוכרים גם למשטרה) באם לא יגשר אצלם על הפערים הנ"ל.  

 

בדומה למדינות אחרות, גם בישראל חלו ,במהלך השנים, שינויים בתפיסות התיאורטיות והערכיות, אשר השפיעו על דרכי ההתמודדות של גורמים פורמאליים עם עבריינות נוער, כולל שינויים במדיניות פתיחת תיקים לקטינים עוברי חוק, כפי שיפורט להלן.

 

מדיניות פתיחת תיקים פליליים לקטינים עוברי חוק

מדיניות פתיחת תיקים פליליים לקטינים החשודים בביצוע עבירות פליליות עברה שינויים, זאת בעקבות הנחת העבודה  של גורמי מקצוע שעבריינות של קטינים  הינה תוצאה של נסיבות שאם ניתן יהיה לשנותן בהצלחה, ייפתח בפני הקטין חלון הזדמנויות שישיבו למעגל החיים הנורמטיבי והחברה  תרוויח  אזרח שלא יהווה נטל עתידי עליה. למרות זאת, עם השנים הלכה והתרחבה חלקה של אוכלוסיית הקטינים בסכנה  מתוך סך כל העבריינים בישראל בשלושה אחוז (משנת 2008-2019) אך חלקם הכמותי ירד (יפורט בהמשך).

המאה העשרים ואחת  התאפיינה בתמורות ובשינויים במגמות הפשיעה של בני הנוער ובמאפייניהם, אשר הובילו בתגובה לשינויים בדרכי הפיקוח וההתמודדות עם סוג פשיעה זה. במקביל, ההתפתחויות שחלו בתחום מדעי החברה, הובילו לבחינה ולהבנה טובים יותר בנוגע לגורמים להתפתחותן של התנהגויות סוטות, לצד  המאפיינים החברתיים והפסיכולוגיים הקשורים למבצעי העבירות (גבע, 2005 אדד,1989. אדד,2001). מדינות כדוגמת בריטניה וקנדה (המשרד לבטיחות הצבור,2009)  החלו בפיתוח תוכנית מערכתית אינטנסיבית המשנה את נתוני הפשיעה במדינתן. גם בישראל ,מאז 2001 ,משקיעה המדינה תקציב מוגדל בתוכניות לאומיות מערכתיות והוליסטיות  למניעת פשיעה, כדוגמת אס"א (2001) "עיר ללא אלימות"(2004) הרשות להתמודדות באלימות,סמים ,אלכוהול  (2020), יחידת מאור, מרכזי הגנה לילד  (מפורט  בתוכניות ופרוייקטים  בהמשך המאמר).את התוצאות  של מדיניות  פתיחת תיקים ניתן לראות במישויי המגמות המובעים  בנתונים הסטטיסטיים:

 

 קטינים בפלילים בישראל – נתונים סטטיסטיים -שינוי במגמות הפשיעה

נתוני הפשיעה של קטינים בישראל, מצביעים על התנודות והשינויים שחלו לאורך השנים בכמות  ובסוגי העבירות בהם הם מעורבים , שינויים המושפעים משינויים חברתיים, בטחוניים מדיניים,כלכליים וטכנולוגיים שהתרחשו במדינה מאז הקמתה. בחינה עדכנית של נתונים מהשנים האחרונות מראה, כי מאז 1987, שנת האנתיפאדה הראשונה ,חלה עליה מתמשכת בפשיעת הנוער בישראל, עליה שנבלמה  בשנת 2004. מאז שנת 2004 חלה ירידה של 46% בכמות תיקי הנוער. ירידה משמעותית מתמשכת ועקבית במספר התיקים הפליליים שנפתחו כנגד קטינים: שנת 2004- 40,456 תיקי-נוער, בשנת 2008- 35.251  תיקים,  בשנת 2010- 31.089 , בשנת 2017- 24,505  ובשנת 2019-  נפתחו  22,009  תיקי  נוער.   כמות מעצרי קטינים : בשנת  2004- 5108 מעצרים, 2008- 6582 מעצרים, בשנת 2010- 6094 מעצרים , ובשנת 2019-  4589  מעצרים.  ( ירידה של 25%  בתשע שנים אחרונות לעומת ירידה של  30%  מכמות התיקים בתקופה זו . כמו כן, ירידה של  10% במעצרי קטינים מאז שנת 2004  עד 2019 ,לעומת  ירידה של 46%  בכמות התיקים  בתקופה זו .נתון מענין המצביע על שינוי מדיניות מעצרי קטינים בשנים האחרונות  לצד צמצום עובדי הנוער במשטרה (מ-600 בשנת 2008 ל-350  בשנת 2019).

 

באשר למספר המעורבים בתיקים הפליליים - לצד מגמת הירידה בכמות התיקים (העבירות), חלו תנודות  במספר המעורבים בתיקים: כמות  עברייני הנוער (תיקי פא בלבד) נעה מ: 11,327  עבריינים בשנת 2008 , ל -14,730  בשנת 2010, ל-     13,236 בשנת  2014   ל- 12.411  בשנת 2017,  ול-10,008 בשנת 2019). נתון מענין  כי :

חלקם של העבריינים הקטינים מסך כל העבריינים בישראל עלה מ-8.4% (10,371 עבריינים) בשנת 2000  ל - 28,493 בשנת 2008, ל-24,550 בשנת 2010, ל-21,649 בשנת 2014, ל-19594 בשנת 2018   ו- ל-19,035  בשנת 2019 . חלקם של הקטינים  העבריינים מסך כל העבריינים בשנת 2019 עלה ל-11.4 אחוז.  עלייה של 3 אחוז מאז שנת 2000 אך מאז 20058 קיימת מגמת ירידה  בכמות השותפים לעבירה במקביל לירידה בכמות התיקים. באשר לעבריינים  הרצדביסטים- כמותם הולכת ויורדת עם השנים :  (6758 בשנת 2008 ועד ל 4099 בשנת 2019 ) .  התפתחות זו מצביעה על שינוי במגמת עבריינות הנוער, אשר בעבר היתה  "עבריינות של חברותא", קרי, בפחות עבירות שותפים יותר עבריינים. נתוח פנימי מעלה שבשנים אלה חלקם של העבריינים הקטינים היהודים והעולים ירד מעט, בעוד שחלקם של הקטינים העבריינים הלא יהודים בעבירות הכפיל עצמו (מ-4,283 בשנת 2000 ל-8,176 בשנת 2008. מגמה מתמשכת ומדאיגה.).

 

טיפול מותנה (לשעבר אי תביעה) במבט על  כמות  ומגמת הטיפולים המותנים  - ניתן להצביע   על מגמה משמעותית המצביעה על מגמת רווחה  (ולא מודל הצדק-ההרתעתי) הולכת וגדלה מצד המשטרה ,זאת  לצד  פחות משתתפים בבצוע העבירות בטיפולים מותנים  (בעבירות הקלות בהן מסתפקת המשטרה באזהרה):

בשנת  2008   נפתחו  9479  ט"מ (מהווים 27.6% מתוך 35,251  תיקים), בהם השתתפו:11,327 קטינים (נילונים).  מגמה   דומה הנמשכת  עד  2015  ואילו בארבעת השנים  האחרונות:

בשנת 2016  נפתחו  6326 ט"מ  (27.6%   מתוך 22,947  תיקים)  בהם השתתפו  7435 נילונים.

בשנת  2017 נפתחו  7346 ט"מ ( 29.9%   מתוך  24,505  תיקים)  בהם השתתפו 8322 נילונים.

בשנת 2018  נפתחו   7599  ט"מ (32%     מתוך 23,623    תיקים) בהם השתתפו  8394  נילונים .

בשנת 2019 נפתחו 8198  ט"מ  (37.2%     מתוך  22,009  תיקים)  בהם השתתפו  8555  נילונים. 

יותר ט"מ (טיפולים מותנים)  ולא תיקים פליליים   נפתחים  לבני 12-18  המעורבים בפשיעה קלה  כאשר כמות הנילונים קרובה לכמות התיקים. נתון מענין זהמצביע על כך  שכמות השותפים בעבירות קלות (טיפול מותנה) מתבצעת ,לרוב, על ידי נילון אחד בלבד.  מעבריינות של חברותא  בעבר, הפשיעה הקלה מצטמצמת  לעבריינות של יחידים.  מגמה מעניינת שתלך ותתעצם בזכות ובחסות הקורונה...

 

בתיקי פ"א-   מגמה זו לא משתקפת בתיקים פליליים בהם כמות הרצדביסטים שומרת על יחסיותה: בשנת 2008-  ב-24,024   פ"א  השתתפו   16,814   קטינים.( 7210- קטינים מועדים).הווה אומר: בכשליש  מהתיקים השתתפו  יותר מנער אחד. כמו כן, בשנת 2019-  השתתפו  10008  קטינים ב- 13,308  תיקים. סה"כ  3300 עבריינים רצדביסטים.,גם כאן בכשליש מהתיקים מעורבים יותר מנער אחד. המשמעות היא שאמנם כמות התיקים  יורדת,   אך עדיין שומרת על  כמות העבריינים החוזרים,המועדים.

 

חלקם בעבריינות  של קטינים שאינם בגיל האחריות הפלילית (מתחת לגיל 12): בשנת 2008 – השתתפו בפשיעה  1995  ילדים ,שאינם ברי אחריות פלילית , ואילו בשנת 2019- רק 542  ילדים . ירידה של  כ-75% ,יותר מהירידה בכמות התיקים  בין שנים אלה..נתון המצביע על ירידה  משמעותית בגיל המעורבים בעבירות בני 12 ומטה. בראייה הסטורית- כמות הטיפולים  עמדה על  1748  (מתוך 35251 תיקים) המהווים 4.5% מסך העבירות  באותה שנה,בשנת 2010- 4.3%,  בשנת 2012-  4.7%,   בשנת  2014- 3.7%,  בשנת 2016- 2.7%,  בשנת 2019- 2.3%.   מגמת ירידה יורדת משנה לשנה גם בסך הכל העבירות וגם באופן  יחסי  לכלל העבירות בכל שנה. (נתוני משטרת ישראל,מדור סטטיסטיקה).

 

נערות עוברות חוק-         בישראל כבשאר מדינות העולם, עבריינות הנוער מאופיינת כמי שמבוצעת ברובה בידי בנים, אולם בשנים האחרונות מסתמן שינוי במגמה זו, המתבטא במעורבות הולכת וגדלה של בנות-קטינות בביצוע עבירות. בשנת 1998 חלקן של הקטינות בפשיעת הנוער  היה 2.4% ובשנת 2010 חלקן עלה ועמד על 8.4% מסך עבירות הנוער. כיום, בקרב היהודים-הבנים אחוז עוברי החוק (26.1% ממספר הקטינים עוברי החוק בישראל) גבוה מאחוז הבנות (12.6%  מסך הקטינים עוברי חוק בישראל), בעוד שבקרב בני נוער במגזר הלא יהודי, אחוז הבנים עוברי החוק (25.2% מסך הקטינים עוברי חוק בישראל) קרוב לזה של הבנות (20% מסך הקטינים עוברי חוק בישראל ) (נתוני הלמ"ס שנתון סטטיסטי לישראל 2009, לוח 11.10 2009). נתונים מעניינים אלה מצביעים על  שינוי במאפייני פשיעת הנוער בישראל אשר לצד הדרישה לשוויון מגדרי ,כצפוי,קיימת מגמה למעורבות יותר קטינות בעבירות. (אדלר,1975).

 

קטינים עצורים ואסירים-   באשר למספר הקטינים העצורים והאסירים בישראל,  נמצא כי בין השנים 2002 - 2009 חל גידול של פי שניים במספר האסירים הקטינים (מ-40 ל-85), כאשר מספר הקטינים העצורים עד תום הליכים גדל פי שלושה (מ-52 ל-152) (שב"ס - שנתון סטטיסטי, 2009). מגמה זו מסבירה את מדיניות האכיפה האגרסיבית אשר הופעלה כנגד קטינים  רצדביסטים, כשהכוונה לאותם 28% מרשימת העבריינים הקטינים  המעורבים ב-68% מפשיעת הנוער בישראל (מחלקת הנוער במשטרת ישראל , 2006).עם השנים-כמות המעצרים בכלל ומעצרי קטינים בפרט, הולכת ויורדת  הן בשל  שינוי המדיניות בעקבות וועדות בדיקה ווועדת דורנר  (2018) והן בשל  צמצום כמות העבירות  עם השנים. כמות מעצרי קטינים בשנת 2008 עומדת על  5424 עצורים  ובשנת 2017 על 5324 עצורים. מה שמצביע על  המשך מגמה הרתעתית  בתיקים פליליים  למרות הצמצום  בכמותם. ואילו כמות האסירים  והעצוריםעד תום הליכים בכלא אופק עומדת על 60 אסירים  ועצורים  בעבירות קשות  לעומת 190 אסירים  ועצורים   כנ"ל בשנת 2008.

 

לסיכום,         נתוני פשיעת הנוער בישראל משתנים לאורך השנים כאשר נכון לשנת 2020 ,לאור התוכניות הלאומיות  וחשיבות שיתופי הפעולה בין גורמי אכיפת החוק, חלה ירידה משמעותית בכמות העבירות בהן מעורבים קטינים  לצד עלייה  בכמות העבריינים הרצדביסטים הפועלים בחברותא .מגמה זו מושפעת, בין השאר, מעליית חשיבותה של קבוצת השווים על פני ההורים והמורים, בעיני הקטינים (בן ברוך, 2009). מגמה זו מקבלת תפנית בעבירות הקלות בהן פותחת משטרת ישראל טיפול מותנה (בעבר=אי תביעה) . מגמה המצביעה על  עלייה במודל הרווחה המועדף על מודל הצדק -ההרתעה. מה שעוד מענין הוא שבטיפול מותנה  משתתף נילון אחד  כמעט בכל טיפול. החברותא בעבירות קלות  התחלפה במעורב  בודד.   מגמה זו עשויה לקבל תפנית ב"זכות" הקורונה  הן בכמות העבריינים והן בסוגי העבירות  המצטמצמות  לשטח הבית ומתרחבות לשטח הרשתות החברתיות. לרשתות החברתיות השפעה הרת גורל בעידן הקורונה בו המשטרה עסוקה בתפקידי אכיפה על  עברייני הקורונה על חשבון הפשיעה המשתוללת ברשתות החברתיות ואו מעבר לדלת  הסגורה בחדר, למרות שמרבית ההורים שוהים בבית...

 

עבריינות נוער בישראל – פרמטרים למדידה

משטרת ישראל קבעה שלושה פרמטרים למדידת פשיעת נוער: כמות העבירות (התיקים), אופי העבירות וחומרת העבירות המבוצעות על ידם. במבט הסטורי על עבריינות הנוער בישראל, ניתן להבחין בשינויים מהותיים שחלו בשלושת הפרמטרים הללו לאורך השנים (בן ברוך,1998).

כמות העבירות. הנתונים משקפים רק עבירות אשר נחשפו על ידי משטרת ישראל ולא כוללים עבירות שלא נחשפו או שקורבנותיהן לא דיווחו על התרחשותן. עוד נמצא, כי כמות וסוגי העבירות המבוצעות בידי קטינים, מושפעים גם מהמצב החברתי,הכלכלי ,הבטחוני  והטכנולוגיה המתפתחת ו"מעודדת" פשיעה ברשתות החברתיות ובאמצעותן במדינת ישראל, כפי שיפורט להלן. 

בשנים 1948 עד 1965, תקופה שהתאפיינה בעלייה מאסיבית לישראל, 70% מהפשיעה בארץ בוצעה על ידי קטינים עולים בני עדות המזרח (בעיקר ממדינות צפון אפריקה), אשר סבלו ממחסור כלכלי ומחוסר שוויון מעמדי-חברתי (חסין, 1982).

בשנים 1965 - 1976, חלה ירידה בפשיעת הנוער בישראל. ירידה זו מוסברת בשיפור במצב הכלכלי ובהשקעה של המדינה בחינוך ובשרותים חברתיים, שהביאה גם להעדפת תהליכי שיקום על פני ענישת קטינים עבריינים, להרחבת גיל הקטינות (מגיל 16 לגיל 18), ולהעלאת גיל האחריות הפלילית (מגיל  12 לגיל 13).

בשנים 1976 עד 1980,  עם שינוי גיל הקטינות מ-16 ל-18 שנים, חלה עלייה במספר העבירות שבוצעו בידי קטינים בגילאים אלה, עלייה המוסברת באוזלת ידה של המשטרה בשל חוסר היערכות מוקדמת שלה להתמודדות נאותה מולם.

בשנים 1980 עד 1987 חלה ירידה בפשיעת הנוער, ירידה המוסברת בפעילות אינטנסיבית ובתגבור תקנים לגופי האכיפה והחינוך מחד, לצד גישה סלחנית יותר של המשטרה המתבטאת באי פתיחת תיקים פליליים לקטינים עוברי חוק המעורבים בעבירות קלות (פתיחת "אי תביעה" המכונה ,מאז 2007 -טיפול מותנה, שאינו מופיע במרשם הפלילי אלא נגנז בתנאי שהקטין לא יבצע עבירה נוספת במהלך השנה לאחר עבירה זו).  

בשנים 1987 עד 2004, מצביעים נתוני המשטרה  על מגמת עליה מתונה בפשיעת הנוער, בעיקר משנת 1994 ואילך. יש הרואים בכך את תוצאות השפעתה של העליה המאסיבית בשנים אלו ממדינות חבר העמים ומאתיופיה, עלייה שסבלה מחבלי קליטה קשים בשל פערים תרבותיים וחברתיים, לצד חסכים כלכליים.

עם זאת יצוין, כי לצד  התאקלמות ושיפור כלכלי ,חוותה המדינה  מלחמות ומשברים לאומיים (מלחמת הסקאדים מעירק, 1991, אנתיפאדה 2000 ,מלחמת לבנון השניה, 2006, ההינתקות ב-2005) אשר הגבירו את הלכידות החברתית מחד, והובילו לירידה ברמת הפשיעה מאידך. כאמור,מאז שנת 2004 מצביעים הנתונים על מגמת ירידה בכמות העבירות (מ-40,456  ל-  29,600 בשנת 2010) לעומת עלייה בכמות העבריינים המשתתפים בהן.(מ-8.4% בשנת 2000 ל-11.1% בשנת 2010 , ו- 11.4%  בשנת 2019). (מדור סטטיסטיקה, משטרת ישראל,2019).מצביע על שינוי באופי העבירות של קטינים: יותר קטינים מבצעים פחות עבירות ויותר רצדביסטים מבצעים יותר עבירות.(כמוסבר לעיל). מה שמביא לעליה בחלק היחסי של עברינות קטינים בעוגת הפשיעה הכוללת.

אופי העבירות. מאז קום המדינה ועד היום חלו שינויים בסוגים ובאופי העבירות המבוצעות על ידי בני נוער בישראל. שינוי עיקרי אחד מתייחס לירידה בדומיננטיות של עבירות רכוש, שבוצעו בעיקר על ידי בני נוער מהגרים במהלך העשורים הראשונים שלאחר קום המדינה, להן התווספו מגוון עבירות מתחום הסמים,אלימות, הונאה, מין, ועבירות מחשב, אשר קודם לכן לא נכללו במפת הפשיעה של בני הנוער בישראל.  העבירה המדאיגה ביותר הינה עבירת השיימינג  הפוגעת באיכות חייהם של קטינים רבים  ומבודדת אותם יותר  מהרגיל גם בשל בידוד הקורונה המאלץ הרחקה  להבטחת בריאותם. על עבירות נוספות המבוצעות באמצעות הרשתות החברתיות (אלימות, סמים, הונאה..)...עוד ימים יגידו.

 

חומרת העבירות. בשנת 1999, בעקבות מעשי רצח של ארבעה קטינים שבוצעו בידי קטינים, קמה סערה ציבורית ותקשורתית גדולה שהגבירה את הדאגה הציבורית מפני עבריינות נוער, לצד האשמת המשטרה ומערכת החינוך באוזלת יד בכל הקשור להתמודדותה עם נוער עובר חוק. נתוני האלימות הקשים הצביעו על עליה בעוצמה ובחומרת העבירות המבוצעות על ידי בני נוער בישראל. האלימות הפכה לקשה וחמורה יותר, והשימוש בסמים ובאלכוהול הפכו לשכיחים יותר גם בקרב בני נוער משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות המכונים "בני טובים", שבעבר היו נחלתם של בני נוער ב"סיכון". גם המסגרת הבית ספרית, אשר אמורה להוות מקום מוגן ובטוח לילדים,  הפכה  למסגרת שיש להגן עליה מפני ההשפעות החברתיות והסביבתיות השליליות הרווחות בארץ כמו גם בשאר מדינות העולם, של היעדר ערכים ומתירנות ללא גבולות (בן ברוך, 2006). עם החשיפה לרשתות החברתיות, חלה  תפנית בסוג העבירות  ובכמותן. מה שמאלץ את המשטרה לחדור לרשתות החברתיות ולעקוב אחר פשיעה בחסות הרשתות  המהוות כלי נוסף לבצוע עבירות בחסות  המסך הבייתי.

 

לסיכום, בשלושת הפרמטרים למדידת פשיעת נוער , תמונת המצב המדאיגה שאפיינה את שנות ה- 90 עד שנת 2004 אמנם הולכת ומתמתנת, אולם במקביל ישנם סימנים המעידים על שינוי אופי וסגנון העבירות העכשוויות, הנובעות בין השאר גם מהיחשפותם של קטינים לרשתות החברתיות והשלכותיו בעידן הגלובאלי (מדור סטטיסטיקה,משטרת ישראל,2019).עבירות רכוש מפנות מקומן  לעבירות באמצעות הרשתות החברתיות.

 

קטינים עוברי חוק בישראל: מאפייני העבירות והעבריינים

נתוני המשטרה מצביעים על כך שעם הגיל חלה עלייה בכמות העבירות המבוצעות בידי קטינים בישראל. נמצא כי 3%  מעבירות הנוער (פ"א) בוצעו על ידי קטינים  בני 12, 6% על ידי בני 13, 13% על ידי בני  14, 19% על ידי בני  15, 28% על ידי בני 16  ו-31% על ידי בני  17. קרי,  78% מהעבירות בוצעו בידי קטינים בני בני 15 עד 17. נתון מדאיג שבחלקו מוסבר בערך המוסף של האווירה הרווחת  בקרב נוער וצעירים בנוגע לשתיית אלכוהול ושימוש בסמים . תמונת מצב זו לא משתנה משמעותית עם השנים להוציא  קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית אשר מעורבותם בעבירות פליליות  ירדה מ- 1360 עבירות  בשנת 2010  ,ל-1252 בשנת 2012, ל-968 בשנת 2014, ל-620 בשנת 2016, ל-503 מקרים בשנת 2019. כמו כן, כמות הקטינים המעורבים בעבירות אלה ירדה  בהדרגה  מ-1560 בשנת 2010  ל- 542 בשנת 2019.  מגמה מבורכת זו מצביעה על השגחת יתר על ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית או שמא-  השיימינג , (שברובו נעשה על ידי ילד אחד -כי כמות הטיפולים קרובה לכמות הילדים המעורבים בהם)  ההולך ותופס תאוצה  בעידן הטכנולוגיה המתפתחת,"מספק" יותר מבצוע עבירות  על החוק.

בדומה למצב הקיים בשאר מדינות המערב, גם בני הנוער בישראל מעורבים כמעט בכל סוגי העבירות בהן מעורבים בגירים: עבירות סמים, רכוש, רכב, אלימות לסוגיה, מין, מחשב ועוד. נתוני הפשיעה בקרב קטינים עוברי חוק מצביעים על דומיננטיות של עבירות האלימות, אשר,לאחר העליה המאסיבית מאז 1987  עד  2010, אזי, כמותן הולכת ופוחתת עם השנים בהדרגה אך עוצמת האלימות בעבירות החמורות-עולה (ראה פירוט נתונים בהמשך). לאחריהן עבירות רכוש-אשר כמותן  הולכת ופוחתת עם השנים (ראה מטה). ואחריהן עבירות  הסמים המצויות במגמת עליה בעשור האחרון  (2010-2019),ראה נתונים מטה. אחר כך מצטרפות עבירות אחרות ברוח הזמן: עבירות מחשב,באמצעות מחשב,מרמה,הונאה, ועבירות אחרות (נתוני מדור סטטיסטיקה 2019,משטרת ישראל).

דרכי התמודדות בעבריינות נוער- גישות,מדיניות,חקיקה  ומודלי עבודה

במשך שנים רבות דנים חוקרים ומומחים בעולם בעבריינות הנוער ובדרכים הראויות  להתמודדות עימה. כיום ההבנה היא שהתנהגות עבריינית מושפעת ממגוון גורמים ומכאן שגם ההסברים לקוחים משדות מחקר שונים: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, קרימינולוגיה וביולוגיה (למשל, מוס, 1988; פרויד, 1978; אריקסון, 1987). בהתאמה לכך, במהלך השנים חלו שינויים בדרכי ההתמודדות של המדינות השונות עם עבריינות נוער, על בסיסן פותחו תוכניות שונות ומגוונות, כפי שיפורט להלן.  

נראה כי ההתמודדות של מדינת ישראל עם עבריינות נוער, מושפעת גם מתמונת המצב הנקודתית: ככל שגוברת הפשיעה, ישנה העדפה למודל הצדק (הגשת תיקי נוער לתביעה) וככל שישנה רגיעה בתחום זה, ישנה העדפה למודל הרווחה המתבטא בפתיחת "טיפול" או טיפול מותנה (מה שהיה אי תביעה) ,על פני תיק פלילי, והסתפקות באזהרה וסגירת התיק.

לסיכום, בשנת 1998 בעקבות העלייה ברף הפשיעה בקרב קטינים ,עליה שגרמה לבהלה ציבורית ותקשורתית ואילצה גורמים ממשלתיים רלבנטיים למצוא פתרונות הולמים, החליט שר החנוך דאז, יצחק הלוי, על הקמת וועדת ווילנאי(1998-1999) – וועדה צבורית לצמצום האלימות בקרב ילדים ונוער. בשנה זו הצהירה גם המשטרה על שילוב כוחות ושימת דגש להתמודדות עם עבריינות נוער, במטרה לצמצמה.  את מקומה של העשייה האינדיווידואלית של כל סוכן פקוח בנפרד ,החלו להחליף פתרונות מערכתיים והוליסטיים של  הגופים השונים העוסקים עם בני נוער, כפי שיפורט להלן (בן ברוך, תוכנית א"סא,2001). ומיד אחריה  צצו תוכניות נוספות על בסיס ניצול מקסימאלי של השותפויות  בין כל הגורמים העוסקים בתחום. (וועדת שמידט,נוער בסיכון-2007), תוכנית אס"א-אלימות,סמים ואלכוהול ,2020 (במקום "עיר ללא אלימות"-2004)  , יחידת מאור-מוקד 105 (2016).במשרד לבטחון הפנים  אשר הפכה לתוכנית אלימות,סמים ואלכוהול, במשרד  לחיזוק קהילתי(2020). 

 

 

על  פרוייקטים  ומודלי עבודה משותפים מוצלחים אשר,לאחר שלב הפייוט ומחקר הערכה מלווה-  רובם  הוכנסו לחקיקה:  מוזמנים  להכנס  לאתר : 

https://suzybenbaruch.com/   

   עברינות נוער ובטחון לאומי